בין הזמנים: הפוגה, התרעננות וחיזוק הרוח
בין הזמנים הוא מונח המוכר היטב בעולם הישיבות והכוללים, המציין את תקופת החופשה שבין שלוש תקופות הלימוד העיקריות בישיבות: זמן אלול, זמן חורף וזמן קיץ. כל אחת מהתקופות הללו מתאפיינת בלימוד אינטנסיבי של תורה, כאשר בין התקופות ישנה הפסקה קצרה הנקראת בין הזמנים.
מטרת בין הזמנים
המטרה המרכזית של בין הזמנים היא לאפשר לתלמידי הישיבות וללומדים הפוגה מהלימוד האינטנסיבי, כדי לאגור כוחות ולהתרענן לקראת המשך הלימודים. זו תקופה בה התלמידים יכולים לשהות עם משפחותיהם, לצאת לטיולים ולנוח. כך למשל, תקופת בין הזמנים שבין זמן חורף לזמן קיץ נמשכת בדרך כלל כחודש ימים מחודש ניסן ועד ראש חודש אייר.
אופי הפעילויות בתקופת בין הזמנים
למרות שמדובר בחופשה, רבים מבני הישיבות ממשיכים בלימוד תורה גם בתקופה זו, אם כי בעוצמה פחותה ובמסגרת יותר גמישה. במקומות מסוימים אף מתקיימות ישיבות בין הזמנים, שמציעות מסגרות לימוד מצומצמות יותר ומתגמלות את התלמידים המשתתפים. בנוסף, חלק מהישיבות מקיימות מחנות קיץ (קעמפים) בהם הלומדים יכולים ליהנות מזמן איכות עם משפחותיהם ועם צוות הישיבה, תוך שמירה על אווירה תורנית.
בין הזמנים בתקופות של חירום
בעתות חירום, כמו במלחמות ומבצעים צבאיים, ראשי הישיבות ורבנים קוראים לעיתים לקצר את תקופת בין הזמנים ולשוב ללימוד תורה מוקדם מהמתוכנן. כך נעשה למשל במהלך מלחמת יום הכיפורים ומבצע צוק איתן. הקיצור נועד להרבות בזכויות לעם ישראל ולהגן עליו מבחינה רוחנית.
חשיבות המנוחה
הרמב"ם ציין את חשיבות המנוחה לגוף ולנפש כאחד, כשם שהגוף זקוק למנוחה לאחר עבודה פיזית מאומצת, כך גם הנפש זקוקה למנוחה מהלימוד האינטנסיבי של התורה. זו הסיבה שבעולם הישיבות מייחסים חשיבות רבה לתקופת בין הזמנים ורואים בה חלק בלתי נפרד מהלימוד השנתי.
בין הזמנים, אם כן, הוא זמן חיוני להתרעננות ולהכנה רוחנית ופיזית להמשך הלימוד, והוא מאופיין באיזון בין מנוחה ללימוד תורה, גם בתקופות שקט וגם בתקופות חירום.